הנה עוד שנה עברה, הגעתי סוף סוף לגיל 17.אני רואה חיסרון נורא גדול בכל הקטע הזה של ימי הולדת. יום הולדת זה יום שיש לחגוג בו את מספר השנים אותו אנו חיים, אבל החגיגה הזאת לא תמיד כזאת מועילה הרבה פעמים.
ימי הולדת מפתחים ציפיות חזקות מאוד לגבי חגיגת יום ההולדת, ומביאים לפעמים לכך שאותו בן אדם מתבאס על יום ההולדת שלו, כי הוא לא באמת חגג באותו יום, בתאריך שבו הוא נולד, וזה לפעמים קצת מתסכל אפילו לשבת בבית כל היום בחוסר מעש מוחלט ביום ההולדת, אפילו אם אתה חוגג בשבוע הבא. זה פשוט לא מרגיש אותו הדבר.
אז מה התוכניות שלי ליום ההולדת? ובכן, מחר בבוקר אנחנו נוסעים מטעם בית הספר למקום כלשהו בו ידברו איתנו על השואה וכל מה שסביבה. זה מן "תגמול" למי שלא טס לפולין. אה, טוב שהזכרתי את זה, כל האנשים מהשכבה שלי שאני הכי אוהב נמצאים כרגע בפולין ולא יהיו ביום ההולדת שלי. יכול להיות שאני קטנוני, פסימי, ואולי אפילו סתם מזיין את השכל, אבל אני חושש שהמצב רוח שלי ירד פלאים מחר ושאני ארגיש רע עם עצמי כל היום.
אגב, עוד דוגמא לקטע מבאס בימי הולדת. נניח וחבר שלך קבע שכולם ב-11 בפלמחים, חוגגים לו יום הולדת, יהיה שתיה, סיגריות, מוזיקה וכו'. ובכל זאת, לא הלך. היה חרא ערב. בדרך כלל כשיציאות לא הולכות משהו אומרים: "טוב נו, בקטנה, מי בא לחזור הביתה?" והכל נגמר בסבבה. אז היה ערב לא משהו, בסדר נו, מה כבר קרה, הרי זה בסך הכל עוד בילוי שלא הלך משהו. אבל. ברגע שהבילוי הזה הוא ביום ההולדת שלך (ולא משנה איזה בילוי), והוא לא מסתדר טוב, זה מתסכל, מדכא, ומוריד את החשק להיות בחוץ בכלל - אפילו מעלה את החשק לוותר על יום ההולדת. וכל זה רק בגלל שאתה לא נהנה בחודש וביום בו נולדת. מצד אחד כולם מכירים את המצב הזה מהתנסות שלהם או מחברים, וזה נשמע נורא לגיטימי והגיוני להתבאס מיום ההולדת אם הבילוי לא יצא כל כך טוב. אבל מצד שני ההיגיון נעלם כשחושבים שוב על זה שמדובר בסה"כ בתאריך. אני צריך לחשוב על זה עוד קצת... אני בעצמי מבולבל כרגע בגלל החשש שלי מיום ההולדת.
אני אסיים את הפוסט הזה פה, לפחות שאני אהיה עירני מחר, זה כבר משהו שיכול לשפר לי את היום.
לילה טוב,
החושב
*הזכויות על התמונה המצורפת לפוסט זה שמורות ל-blindgorgo
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה